תנ"ך על הפרק - שמות א - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמות א

51 / 929
היום

הפרק

בני ישראל מתרבים במצרים ופרעה משעבדם

וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבְנְיָמִֽן׃דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ואלה שמות בני ישראל וכו'. אמרו בזהר הקדוש על הסד"ר דף ט"ז ע"א דכשהתחילו מצריים לשעבד בישראל נחתי שבטין מתים עם אבוהון הה"ד ואלה שמות בני ישראל ע"ש ויומתק במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו ז"ל במ"ש רז"ל שברא שמו של משיח שהכוונה נשמת המשיח. וכן כתב הרב קדי"ש דרבנן מהר"ם זכות ז"ל בהגהותיו לזהר חדש כ"י דשם הוא הנשמה וז"ש ואלה שמות פירוש נשמות בני ישראל שהם השבטים את יעקב שכלם באו בתחילת השעבוד להצטער בצערם ולהגן עליהם כמ"ש בזהר הקדוש. הבאים מצרימ"ה גימטריא שכינה א"ת יעקב:ורבינו אפרים ז"ל בפירוש כ"י כתב ואלה שמות ר"ת וחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום עכ"ד. וצריך להבין מאי שיאטיה דרמז זה כאן. ונראה דנודע דגלות מצרים היה לברר ניצוצות הקדושה אשר שם במצרים ערות הארץ בכח שעבודם בחמר ובלבנים וכו'. וסוד קריאת הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום הוא לברר מנוגה דחציה בחול וחציה בקדש וע"י קריאת הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום אנו מכניסין מחציה שבחול אל הקדש כי תרגום גימטריא תרדמה סוד נגה ולחברה עם המקרא כל פסוק ופסוק שיהא נכלל בקדושה כמו שהאריך רבינו האר"י זצ"ל. וא"כ יכון מאד כאן בשעבוד מצרים שהוצרכו לכל תקף השעבוד לברר ניצוצי הקדושה ומעין דוגמא חיובא רמיא על כל אדם מישראל לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום לברר מנגה ולכלול בקדושה. וכתיב את יעקב איש ס"ת שבת בסוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וז"ש הבאים מצרימ"ה גימטריא שכינה דהברורים יבואו לשכינה:ואפשר לרמוז שצריך להיות מצפים לישועה ולהתפלל לה' שיגאלנו ועיקר הכוונה בעבור השכינה כ"י שהיא בגלות וכמש"ה לא לנו ה' לא לנו כי לשמ"ך תן כבוד וז"ש כי לישועת"ך קוינו כל היום לישועת"ך דייקא כ"י. וזה אפשר רמז ושביה בצדקה ושביה ששבים בתשובה בעבור צדקה שהיא השכינה וזהו בצדקה שכוונתם בתשובה ליחד הדודים. וזה רמז ואלה שמות בני ישראל הבאים ר"ת ושביה מצרימ"ה גימטריא שכינה שהתשובה היא בעבור השכינה:א"נ דבעבור השכינה נצא מהגלות כמ"ש בזהר הקדוש ועמה יפקון וזה ג"כ ושביה בצדק"ה וזה רמז ושביה מצרימה גימטריא שכינה:א"נ שאין ישראל נגאלים אלא בזכות השבת כשישמרוהו כמ"ש רז"ל והיינו דקא רמיז שמות בני ישראל הבאים ר"ת שביה ונגאלים בעבור השכינה כי מצרימה גימטריא שכינה והיינו שישמרו שבת דרומז לשכינה ורמז את יעקב איש ס"ת שבת. ובא הרמז בר"ת שביה כי בעוה"ר הגלות הלא מראש מבורר בר"ת אבל אשתהויי אשתהו ומאחרים לשמור השבת ולכן בא בס"ת:א"נ כתבו ז"ל מצרימה גימטריא שממה שעשאוה כמצולה שאין בה דגים עכ"ד והכונה כי ניצוצות קרי דאדה"ר היו במצרים וזה רמז הבאים מצרימה ר"ת גימטריא אדם. וגם ס"ת גימטריא אדם שיבא יעקב אע"ה כי לו אד"ם הוא ותפארת לו מן האד"ם וז"ש את יעקב וע"י השכינה גימטריא מצרימ"ה יתבררו כל ניצוצי הקדושה ע"י שעבוד ישראל עד שתהיה שממה שיבררו כל ניצוצי הקדושה ועשאוה כמצולה שאין בה דגי"ם שהם בחינת ניצוצי הקדושה. ובכח העינוי בחמר ולבנים היו מתבררים ניצוצי הקדושה ובאים נשמות ישראל לעולם וזהו הריבוי של ישראל דכתיב ובני ישראל פרו וישרצו וכו' במאד מאד מאד אותיות אדם כי היו ניצוצי אדה"ר ועל ידי קושי השעבוד היה מתרבה הבירור והיו פרים ורבים מאד והיו באים כסדרן בשכינה וז"ש ותמלא האר"ץ אותם הארץ רמז לשכינה ואח"כ באים נשמות על זיווג ישראל ופרים ורבים מאד ומוציאים ניצוצי הקדושה מהסט"א ערות הארץ. וכתב הרמ"ע ז"ל דבהגיע תור נשמה לצאת הורס כל בנין סט"א להוציא הנשמה ההיא כדקי"ל גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע את כל הבירה. וז"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה דלפי חומר וקושי השעבוד יגדל הבירור והוא בעצם וכאשר יענו כן ירבה דסיבת הרבוי היה מכח קושי השעבוד. וכן יפרוץ דלהוציא נשמה יעלה הפורץ בסט"א והורס בנינה וז"ש וכן יפרוץ בבנין הסט"א דמקעקע כל הבירה. ויקוצו מפני בני ישראל ואמרו רז"ל קצו בחייהם שניצוצי הקדושה הם חיותם. ועתה מרגישים שנהרס בנינם ואע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו ועל כל פנים מרגישים שמתמעט חיותם וזהו קצו בחייהם שמתמעט מפני בני ישראל שמתרבים שיוצאים לאור נשמות אשר היו טמעי"ם בסט"א. ולזה ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בעבודה שמשברת את הגוף כלפי מה שמשתברת הסט"א להוציא נשמות ודא היא תברתהון כמ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ואמרו בזהר הקדוש לרע לו ודאי. דע"י עבודת פרך עוד יתבררו ניצוצי הקדושה כמדובר: וישרצו וירבו. שנות ההטפה שנקראים טף והתנועה ושנות הגידול והתוספת בעובי האברים כל זה היה בלי הדרגה רק היה בא תכף ע"ד וילדיהם ירקדון תכף ללידה ואפשר שהיו נולדים לשבעה חדשים. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. אומה אחת בלי תערובת. או ממנו מהקב"ה או ממנו ישראל יעקב אע"ה ובזכותו. הרב הנזכר בפירושו כ"י:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך